דן הדני

   גטו לודז, העיר שהגרמנים קראו ליצמנשטדט                               

   עבודות שביצעתי בגטו:   

מפעיל מרכזית טלפון.

בגטו כולם היו חייבים לעבוד.  ממשפחתי, אני הייתי הראשון שמצאתי עבודה. כתבתי מכתב להנהלת הגטו, שהמנהל שלו היה חיים רומקובסקי, ראש הגטו. הצעתי את עצמי  לעבודה. התקבלתי לעבוד כטלפן במרכזית הטלפון, של בית חרושת לתפירת מדים עבור הצבא הגרמני. במפעל עבדו כ-600 חייטים. 

פקיד משמרת לילה.

כאן עבדתי בבית חרושת למגפי קש. במפעל זה  עבדו כ-600 נשים בקליעת קש. קבוצת נשים אחרת תפרה בתפירה מיחדת את צמות הקש - למגפיים. המגפיים שימשו  את חיילי הגרמנים שנלחמו בחזית הרוסית הקרה. תפקידי היה לנהל רישום מדויק, של התוצרת שנשים יצרו. המשכורת שולמה להן לפי  הרישום שלי.

פועל עזר במאפיית לחם.

כפרס, קיבלתי  לעבוד שבוע במאפיה, בה אופים לחם, לחלוקה השבועית, עבור תושבי הגטו. הציבור קיבל כיכר לחם אחד לאדם לשבוע, במשקל של שני קילו. זה הספיק פרוסת לחם בבוקר ופרוסת לחם לערב. אבל,  בעבודה במאפיה, יכולתי לאכול לחם לשובע, כמה שרציתי.

​

בקופה של משרד האוצר של הגטו.

במשך ימים רבים, יצרתי חבילות כסף של 100 שטרות כסף של הגטו, שהתקבל בחנויות עבור מזון שנמכר לתושבים, פעם בשבוע תמורת תלושים. 

​

במשרד לתחזוקת הגטו... 

מדובר בשטח של הגטו שהיה רחב ידיים. צריך היה לטפל בשטח הכבישים והמדרכות של הגטו. אני עבדתי במשרד, בניהול ובדיקה. היו צוותים שעבדו ברחובות ופתרו את הבעיות שנוצרו מידי יום.

​

​

​

​

 

​